פרשת בשלח - חס"ה לשבת

מדוע דוקא פרנסה וזיווג קשים כקריעת ים סוף? מה ענה הרש"ש הק' לבעל ייסורים שכבר לא יכל לסבול יותר? והאם אפשר לברך שהחיינו על אכילת אתרוג בט"ו בשבט? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת בשלח

יום רביעי י' שבט תשפ"ו | 28.01.2026 | 14:05

חידוש

"וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה" (יד, כט)

חכמינו ז"ל דימו שני עניינים לקריעת ים סוף, וכמו שאמרו בגמ' פסחים (קיח.) קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. וכן אמרו בגמ' (סנהדרין כב.) קשה לזווגם כקריעת ים סוף. ושאל הרב הקדוש רבי בונם מפשיסחא זי"ע (אמרות טהורות ח"ב עמ' קפ"ב, ובשיח שרפי קודש ח"א עמ' כ"ה) הבה נשכיל ונתבונן, מה הדמיון בין שני עניינים אלו פרנסה וזיווג, לקריעת ים סוף, ומדוע דווקא שניים אלו דומים לקריעת ים סוף?

וכתב ליישב, כאשר עמדו ישראל ליד ים סוף, היו נתונים במלכודת, מצד אחד המצרים, ומצד שני הים. בשעה קשה זו קיוו ויחלו אז ישראל, שהקדוש ברוך הוא יעזור להם ויצילם על ידי שיעשה מלחמה עם המצרים, או שישראל יצליחו לברוח מפניהם, או שינצלו בדרכים אחרות. אבל שהקדוש ברוך הוא יבקע להם את הים, ובני ישראל ילכו בתוכו ביבשה, נס כזה לא עלה על דעתם כלל וכלל.

וכך גם האדם עורך ומסדר לעצמו המון תוכניות בעסקי פרנסתו וכן בענייני שידוכים, אמנם על פי הרוב, הדבר עולה בידו על ידי סייעתא דשמיא ממקום שהוא לא תכנן מראש, ולא חשב עליו כלל, מהמקור הכי לא צפוי. ובזה מיושב למה על שני עניינים אלו אמרו חז"ל, קשין מזונותיו וזיווגו של אדם "כקריעת ים סוף".

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (יג, יט)

כתב מרן רבי יהודה צדקה בספרו קול יהודה, בשם הגאון רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר, על כל פרט מעצם הימנעות יוסף מהעבירה, מצינו שקבל שכר, כמו שכתוב במדרש (רבא פרשה צ' סי' ג') משום פיו שלא נשק לעבירה, זכה לעל פיך ישק כל עמי. ומשום גופו שלא נגע בעבירה, זכה וילבש אותו שש וכו', עיין שם. ואולם על עיקר עמידתו בניסיון, על הבריחה מאדונתו "וינס", לא מצינו שקיבל שכר.

ברם נראה כי יוסף קיבל שכר על "וינס", ועוד שמה שקיבל זה דבר גדול לאין שיעור מכל מה שקיבל, וכאשר נתבאר לעיל, שמפני שקריעת הים והצלת עם ישראל היתה רק בגלל ארונו של יוסף. שבגלל ה"וינס" של יוסף, הים ראה "וינוס". ומלבד זה כי ביסוד של "וינוס" מונח מושג גדול, וכמו שכתב הרמב"ן (הנ"ל) שיוסף הכניס את עצמו בסכנה כשהשאיר בגדו אצלה.

ולמדנו מכאן יסוד גדול בעבודת ה', שיש לברוח ממקום העבירה וכאשר עשה יוסף, ואל יאמר האומר יודע אני בעצמי שאשאר במקום העבירה ולא אכשל. וכמו שאמרו רבותינו בגמ' (בבא בתרא נז:) על הפסוק (ישעיה לג, טו) ועוצם עיניו מראות ברע, שאסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. ואמרה הגמרא, היכי דמי [איך מדובר]? אי איכא דרכא אחרינא רשע הוא [אם יש דרך אחרת רשע הוא והוא איסור גמור ולא רק דבר חסידות] ופירש רשב"ם, רשע הוא, אף על פי שעוצם עיניו, שהיה לו להרחיק עצמו ממקום זה ולברוח מן העבירה. עד כאן. הראנו לדעת, שצריך האדם לברוח ממקום העבירה כבורח מן האש.

סיפור

"וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם" (יג, יח)

יהודי בעל יסורין אחד, רגיל היה לבא אל הרש"ש הקדוש להשיח את צערו, ובכל פעם היה מנחמו הרב, זה יעבור בעזרת השם יתברך, יהיה בסדר, וכן כיוצא בזה שאר דברי נחמה. פעם אחת כשל כוחו מרוב יסוריו, ובא ואמר לרב, כי אינו יכול יותר, כשל כוחי, וטוב מותי מחיי, וברצוני למות... אמר לו הרב תשב כאן במקומי, ונראה מה נעשה. ישב מעט והמתין ובינתים חטפתו שינה, ויחלום חלום שהוא נפטר מן העולם, והגיע לבית דין של מעלה, והנה הגיעו מלאכים לבנים של מעשיו הטובים, ועלו על כף המאזנים והטו אותה לטובה, לאחר מכן הגיעו מלאכים שחורים של עוונותיו, ועלה משקלם והטו את הכף לרעה. ויצא כרוז, האם נשארו עוד מלאכים? והשיבו, לא. יצא כרוז נוסף, אולי סבל יסורים בחייו? ואז הגיעה שיירה של מלאכים שנבראו מהיסורים, ועלו על המשקל, והנה הם הטו את הכף עד מאוד, אך עדיין נשארה הכף נוטה מעט לרעה, כשנותר אך מעט להטותה לטובה. ובראות זאת האיש, החל צועק, הבו לי עוד יסורים... ומקול צעקתו התעורר משנתו, והבין מיד שזו תשובה לתלונותיו על צרותיו, ושב אל ביתו שמח וטוב לב (הובא בס' זאת התורה פ' עקב).

הלכה

פרשת שירה

א. פרשת בשלח נקראת שבת שירה, בה קוראים "שירת הים". וצריך לאמרה בשמחה עצומה ולצייר כאילו עומד ביבשה בתוך הים ומסוגלת לכפרת עוונות.

ב. ב"שבת שירה" יש נוהגים לתת חטים לפני העופות, וכמה מהאחרונים ערערו על מנהג זה, והטוב ביותר ליתן זה מערב שבת.

ט"ו בשבט

א. יום ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, לענין תרומות ומעשרות ודיני ערלה.

ב. נהגו בתפוצות ישראל להרבות בט"ו בשבט באכילת פירות האילן ובמיוחד מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, להורות בזה שהוא ראש השנה לאילנות.

ג. ידקדק הרבה ויזהר שלא ימצאו חלילה בפירות תולעים, ויזהר אפילו מספק חשש תולעים, וידוע גודל איסור אכילת תולעים.

ד. אין לאכול תאנים קודם הבדיקה, מפני שמצוי בהם תולעים, ולכן צריך לבדוק היטב עד כמה שעין האדם רואה הדק היטב.

ה. לפני אכילת כל פרי ילמדו לימודים מיוחדים מלוקטים מהזוה"ק והמדרשים וישתדלו לכוין בהם כמסודר, כדי שיהיה תיקון לפירות ותיקון בעולמות העליונים.

ו. כתב בספר מעשה הצדקה: מנהג טוב ויפה להפריש בט"ו בשבט תשעים ואחת פרוטות כמנין אילן, וגם הוא כמנין "מים" ע"ה, כי ביום זה נכנסים המים לאילן.

ז. יש להתפלל ביום ט"ו בשבט שיזכה בחג הסוכות לאתרוג נאה ומהודר.

ח. בט"ו בשבט אין לברך ברכת "שהחינו" על האתרוג, הואיל וברך כבר ביו"ט של סוכות בעת נטילת האתרוג עם הלולב, ובזה נפטר מברכת "שהחיינו" שעל האכילה, והרי דינו כמי שברך ברכת "שהחינו" בשעה שראה פרי חדש, ששוב אינו חוזר ומברך בשעת אכילתו.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!